פסק-דין בתיק ת"ק 009402/04

עובדות שאינן במחלוקת:

התובעים שבפני רכשו מהנתבעת דירה בפתח תקווה ביום 9.2.04. בעת חתימת הסכם הרכישה, אשר צורף כנספח 1 לכתב התביעה, היה שיעור המע"מ 18%. לאחר מועד החתימה, ובטרם שילמו התובעים סך של 546,000 ש"ח,  שונה שיעור המע"מ וירד ל-17%. השינוי היה ביום 1.3.04.

טענות התובעים:

לטענת התובעים, מגיע להם החזר בגין שינוי אחוז המע"מ לגבי הסכום האמור, בסך 4,627 ש"ח. בנספח א' להסכם הרכישה, הוא נספח "תשלומים ומועדים" (להלן: "נספח א'"), נקובה התמורה בגין הדירה, בסעיף 2.1, כלהלן: "בתמורה להתחייבויות המוכר שבחוזה, מתחייב הקונה לשלם למוכר סכום של 1,146,000 ש"ח, כולל מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה כאמור בסעיף 4 (להלן: "התמורה")."

בסעיף 6 לנספח א' נכתב: " מס ערך מוסף: התמורה כוללת מע"מ. המע"מ החל בגין כל תשלום שהוא, יהא בשיעור החוקי שיקבע בעת כל תשלום בפועל על פי חוזה זה". לטענת התובעים, מסעיף זה יש ללמוד, כי כאשר השתנה שיעור המע"מ בחקיקה, היה על הנתבעת להשיב להם את ההפרש בתמורה ששולמה, כפי שהשתנה בשל הקטנת שיעור המע"מ.

כאשר דרשו החזר זה מהנתבעת, סרבה הנתבעת להפחית את הסכום ועמדה על כך כי ישולם לה מלוא הסכום המקורי, בהתעלם מהפחתת שיעור המע"מ. מאחר והובהר לתובעים כי לא יקבלו החזקה בדירה אם לא ישלמו את מלוא הסכום הנדרש, שילמו התובעים תחת מחאה את כל הסכום. לטענתם, התנהגות הנתבעת מהווה הפרת ההסכם או הפרת הוראות חוקי מע"מ, ולכן, בנוסף לתביעתם להחזר של 4,627 ש"ח, תובעים הם סך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ, שעליהם לשלם לעו"ד שנתן להם את השירותים המשפטיים שנדרשו כדי לנהל את ההליכים נגד הנתבעת.

טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת, סכום התמורה ננקב בסעיף 2.1 כסכום קבוע, כעולה מהציטוט דלעיל. בנספח א' מפורטים התשלומים השונים בגין הדירה, ובעוד שבסעיף 2.1 נרשם הסכום ככולל מע"מ, הרי שבסעיפים הקטנים הבאים בתוך סעיף 2 (למשל, 2.2, 2.3, 2.4, 2.5) נרשמו הסכומים באופן הבא: "סכום של %X מהתמורה, בתוספת מע"מ כדין..." או "תשלום בסך X ש"ח בתוספת מע"מ". כלומר, טוענת הנתבעת, בכל התשלומים להם מתווסף מע"מ כדין שגובהו הינו כקבוע במועד התשלום, מצוין הדבר מפורשות בנספח התשלומים. סכום התמורה, לעומת זאת, מצוין כסכום פיקס (קבוע), ולכן יש ללמוד כי כוונת הצדדים היתה באופן ברור שסכום זה לא ישתנה גם אם ישתנה שיעור המע"מ.

יצוין, כי דייר אחר שרכש דירה באותו בנין מהנתבעת, פנה למשרדי מע"מ בענין זה, והיועץ המשפטי, מר הראל ישראלי, הודיע לצדדים כי אין הם רואים מקום להתערב במחלוקת בין הצדדים, שכן מדובר במחלוקת מסחרית ( נספח ד' לכתב ההגנה).

דיון והכרעה:

הצדדים הגישו לבית המשפט, בנוסף לכתב התביעה וכתב ההגנה המפורטים, גם בקשה של הנתבעת לדחיית התביעה על הסף, תגובת התובעים לבקשת הדחייה על הסף, ותגובת הנתבעים לתגובת התובעים לבקשה לדחייה על הסף. כל אלה פרטו בצורה נרחבת את טענות הצדדים, בהן עיינתי היטב.

הנתבעים צרפו לבקשת הדחייה על הסף פס"ד שניתן על ידי כב' השופט (בדימוס) שטרסמן, בבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, ביום 6.12.04 (ת"ק 2935/04 בסון נ' רמי שבירו הנדסה והשקעות בע"מ). אותו פס"ד מתייחס לתביעה שהיא כמעט זהה לתביעה שבפני, אלא שהתובעים בה הינם רוכשים אחרים של דירה באותו פרוייקט. הנתבעת היא אותה נתבעת. כב' השופט שטרסמן הגיע למסקנה, בפס"ד מנומק, שדין התביעה להדחות. כב' השופט שטרסמן קבע כי פרשנותה של הנתבעת לחוזה בין הצדדים, היא הפרשנות הנכונה.

התובעים צרפו לתגובתם הוכחה נוספת לטענתם כי פרשנותם היא הנכונה, בדמות "נספח תשלומים ומועדים" שנחתם עם זוג רוכשים אחר באותו פרוייקט, ביום 17.2.04, סמוך לפני מועד שינוי המע"מ הצפוי (להלן: "ההסכם האחר"). באותו נספח, סעיף 6, המתייחס לנושא מס ערך מוסף, נוסח בצורה שונה מהנוסח בנספח של התובעים ונכתב בו: "מס ערך מוסף: התמורה כוללת מע"מ. במידה ותהיה ירידה או עליה של המע"מ, לא תשונה התמורה"(ההדגשה איננה במקור).

עיינתי, כאמור, בטענות הצדדים וגם בפסק דינו של כב' השופט שטרסמן, ובכל הכבוד אין בידי להסכים עם מסקנתו. לטעמי, כאשר נכתב במפורש בהסכם המכר, כי התמורה היא סכום מסויים הכולל מע"מ, ברור שמתוך סכום זה, חייבת הנתבעת להעביר לשלטונות המס את סכום המע"מ. סכום זה הוא בשיעור החוקי שנקבע במועד התשלום. במועד תשלום התמורה ע"י התובעים היה סכום המע"מ 17%. גם במכתבו של עו"ד הראל ישראלי מאגף המכס והמע"מ ( נספח ד' לכתב ההגנה), נכתב: "חברת רמי שבירו הנדסה, בניה והשקעות בע"מ חבה במע"מ בשיעור של 17% בגין התמורה אשר שולמה על ידכם מיום 1.3.04 ואילך".

משכך, הסכום שאמור היה להשתלם על ידי התובעים לנתבעת ולהשאר בידי הנתבעת, הוא הסכום בניכוי המע"מ, כאשר סכום המע"מ מועבר לשלטונות המס. אם ירד שיעור המע"מ, והנתבעת תשלם פחות לשלטונות המע"מ, הרי שהשארת ההפרש בידיה מהווה עשיית עושר ולא במשפט. כאשר קבעו הצדדים את התמורה, התייחסו למצב חוקי נתון, ועל בסיסו חושב הרווח של הנתבעת, בין שהתובעים היו שותפים לחישוב, ובין שלא. לא מצאתי כל הצדקה להגדלת סכום הרווח בשל שינוי בשיעור המע"מ, שינוי שאין בו שום משמעות עסקית בקשר שבין התובעים לנתבעת.

אני סבורה, שזו הפרשנות הנכונה וההוגנת של החוזה, ואני סבורה שזו הפרשנות אליה התכוונו הצדדים כאשר חתמו על נספח א', הוא נספח התשלומים, כעולה מסעיף 6 המתייחס למע"מ. סברתי זו מתחזקת לנוכח התיקון שביצעה הנתבעת בסעיף זה, כעולה מההסכם האחר שצירפו התובעים לתגובתם לבקשת הדחיה על הסף (ההסכם שנחתם ביום 17.2.04 עם זוג אחר). כזכור, באותו הסכם נכתב במפורש שבמידה ותהיה ירידה או עליה של המע"מ, לא תשונה התמורה. מן ההבדל בין שני הניסוחים ניתן ללמוד על ההבדל בין כוונת הצדדים בכל אחד מההסכמים, או - למצער - על כך שהנתבעת השכילה להבין כי הניסוח הראשון משאיר מקום לספק.

סיכומו של דבר, אני מגיעה למסקנה שעל הנתבעת להחזיר לתובעים את ההפרש בין הסכום  ששילמו לבין הסכום שהיו צריכים לשלם לאור הפחתת שיעור המע"מ באחוז אחד, בסך 4,627 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום  10.5.04 ועד התשלום המלא בפועל.

אינני מוצאת לפסוק פיצוי לתובעים בגין שכר טרחת עו"ד, שכן כידוע - בבית משפט לתביעות קטנות, אין צורך ביצוג על ידי עו"ד.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 700 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.